<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' ביעור חמץ ח"ב</h1>
<h2>דף עו.</h2>
ואיכא דקשיא ליה הא דגרסינן בפרק כ"ה (חולין ק"ח:) כגון שנפלו לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט ופריך סוף סוף כי נייח הדר פליט ומשמע שאינו פולט עד שתנוח. ומפרשי כי נייח דקאמר כשהוא שבע מלבלוע הוא כדאמרינן (חולין קי"ב:) נייחא דגים והדר פלטי עופות (ואמרי' שתהא) [ואמרי שתשהה] בהגעלת הכלי עד שתהא שבע ותפלוט. וקשיא ליה לר' יעקב האי דאמרי' התם, כשקדם וסלקן אמאי חלב מותר שמא שבע הוא ופליט. ועוד [הגעלה] נמי דעבדינן מנא ידעי' ששבע (מבליע) [מלבלוע]. וליתא לפירוש קמא דהא מעשים בכל יום שפולטין כשהן רותחין שאם נותנין ירקות או בשר שמן בקדירה מיד נשתנו מראה המים שבתוכה וכן כל הרותחים מבליעין את הפליט שחוצה לו ומפליטין את הבליעה. (א"ל) [אלא] ה"פ כגון שנפל לתוך יורה רותחת דמיבלע בלע מיפלט לא פליט כל הבשר שבתוך היורה שוב אינה פולטת מה שבולעת אבל היא עצמה פולטת השמנונית ובולע ממין אחר שבתוכה בין רותחין בין אינה רותחין והלכך כל כלי איסור שנשתמש בהן בכ"ר [מגעילן ברותחין] ומפליט איסור דופני הכלי, והאיסור שפולט חמץ שלא בזמנו היא ומקמי דלימטי זמן איסורו בטל הוא בששים, ודכוותי' גרסינן בירושלמי בריש גמרא דחלה מהו שילקה על חלתן דבר תורה ר' אבהו בשם ריש לקיש אמר אין לוקין א"ר יעקב בר אחא ר"ל כדעתי' דאיתפלגן הפיגול והנותר ששתקן ר"י אמר לא בטלו זא"ז [וכו'] א"ר יוסי תמן זה אסור וזה אסור ברם הכא שני(א) דברים רבים ומבטלים (זא"ז) [אותו] וכבר בטלו עד שלא נעשו איסור ויש שמחמירין שאין מגעילין [אלא] בי"ג. אבל שנשתמש בכ"ש מגעילו ע"י עירוי מכלים חדשים.
וסדר הגעלה כך נהגו. תחלה מעביר החלודה מן הכלים כדתניא בספרי אך את הזהב מכאן שצריך להעביר את החלודה ונהגו להעביר בחול ואח"כ נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה מלאה מים ואעפ"י שהגדולה אסורה מגעילה על האש וא"צ להגעילה אחת אחת ולא לסלקו קודם שתנוח ולא להניח עד שתניח אלא מכניסה ברותחין ויוציאנה בכל שעה שירצה וישטוף הכלי בצונן להעביר החמץ שעליה ולאו טעמא משום דכתיב ומורק ושוטף במים מריקה בחמין ושטיפה בצונן. כדגרסינן בזבחים פ' דם חטאת (צ"ו:) אותה פרט לתרומה ואמר רבא לא נצרכא אלא לכדתניא מריקה ושטיפה בצונן והגעלה בחמין הא תרומה בחמין גרידא הניחא למ"ד מריקה ושטיפה בצונן אלא למ"ד מריקה בחמין ושטיפה בצונן [וכו'] אבל בתרומה ל"צ וה"ה לחולין ואינו אלא להעביר החמץ וישפוך מי היורה כשהיא רותחת אעפ"י שיש בו חמץ משהו כבר בטל כמו שפירשנו.
<h2>דף עו:</h2>
א"ל רבינא לרב אשי הני סכינא דפסחא היכי עבדינן להו אמר ליה לדידי חדתי עבדי לי א"ל למר אפשר ליה למאן דלא אפשר ליה מאי אמר ליה קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והדר מעייל לקתייהו ברותחין ובכלי ראשון. ופירש רבינו יעקב ה"מ סכין קטן אבל סכין גדול בעי לבון כסכין של א"י דתניא בתוספתא דע"ז (פ"ט) הסכינין והשפודין מלבנין באור. וגרסינן בירושלמי (סוף ע"ז) הסכין שפה והיא טהורה א"ר אבא הדא דתימא בסכין קטנה אבל גדולה צריכה ליבון ואיסורא דפסח כאיסורי דגעולי א"י. ואית בהו ג' עניני טהרה הגעלה וליבון ושפה כדאיתא ... ומדאיבעיא ליה בפסחים ולא סכיני דארמאי ש"מ דהנהו פשיטו להו דאיסורא בלעי אבל בפסחים מיבעיא לי' אי מדמי לי' לנותר דאמר רב אשי התם בע"ז (ע"ו.) כיון דהתירא בלע בהגעלה סגי ואע"ג דאיסורא פליט (ו)לא איתא לאיסורא בעיני' וה"נ ל"ש א"ד כיון דחמור אסורי' לא (חמור) [גרע] מגעולי א"י ובעי ליבון ורב אשי אמר מעלין להו בנורא והלכתא כנותר דמי (ואיירי) [אידי ואידי] ברותח ובכ"ר. ועץ פרור שהוא התרווד שניער בו את הקדרה מגעילו ברותחין ובכ"ר דקי"ל כבכ"פ ומסתב' סכינין ועץ פרור שדרכן להשתמש בהן חמץ נקיט הכא אבל שפוד ואסכלא שאין דרכן להשתמש בהן חמץ לא אצטריך לי' ולא בעי ליבון (אלא בהגעלה) [ולא הגעלה]. והלכך קערה שבליעתן ע"י עירוי פליטתן ע"י ערוי ואי שקיל מיא מדודא ושקיל עלייהו ש"ד וכן כפות של עץ שאוכלין בהן מגעילין בכ"ש ולפי שהן קטנים, אבל נהגו להגעילן בכ"ר וכן כל טהרות כלים [כתשמישן, והנהו] שתשמישן בכ"ר [מגעילן בכ"ר] שדרכן על ידי עירוי בכ"ש מגעילן ע"י עירוי בכ"ש שדרכן ללבן ילבן והמדוכות ובורמי דגללי שקורין לבנו"ש וכלי גללים וכלי אבנים הנקראים מאני דפחרא דינן כשל מתכות וסגי להו בפליטה ול"ד לכלי חרס וכו' כאיסור והיתר בעיטור. וכן הלכתא. ובשם רבי' יצחק שא"צ כלום והביא ראי' מתוספתא דקדשים דתנן כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה וגרסינן גבי גיעולי א"י (ע"ז ל"ה:) הלוקח כלי תשמיש מן הא"י מגעילן והן טהורים. ואמרינן (ע"ז ע"ו.) כיצד מגעילין יורה קטנה לתוך יורה גדולה ויורה גדולה מאי ת"ש דההיא דודא דהוה כו' מר עוקבא אהדר לי' גדנפא דלישא אפומי' מליא מיא וארתחי' אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אלא מר עוקבא דגברא רבא הוא קסבר כבכ"פ אי מה בלעו בניצוצות אף פלטי בניצוצות וכ' רבי' אלפסי הנ"מ בשאר ימות השנה אבל בפסח עביד לי' גדנפא דטינא ובתשובת הגאונים מדיח יורה גדולה ומגעילה ברותחין ושוטפה בצונן ומפליטה מחמץ תחלה ואח"כ מרתיח בהן מים רותחין בלא שיעור ומגעיל בהן יורות קטנות סכינין ועץ פרור וכלים הצריכין גיעול בכ"ר ויזהר שלא ינוחו המים מהרתיחה שאם ינוחו אסור להגעיל בהן כלים ונוטלן ושוטפן בצונן ואח"כ ממלא היורה הגדולה וסובב שפתה בטיט ומגעילה כמשפט הראשון ושופכה ושוטפה בצונן. וכ"כ אצלינו (בעיטור הל' בשר בחלב) ורבינו אבן גיאות כ' שמגעיל הכל א' וא'. ורבי יעקב אמר אין להגעיל אלא בקדירה [שאינה] ב"י ואין להגעילה אלא במי היתר. ומסתב' שאין [צריך] לסלק קודם שתנוח הרתיחה ולא להניחה עד שתנוח ויכול להגעילה בתוך יורה גדולה של איסור ולבסוף יגעילנה וישפכנה כשהיא רותחת. והמחמיר תע"ב.
